נא לא לרחף בעולמות עליונים

על השימוש במילים ‘נשמה’ ו’כפרה’

המילים “ נשמה“ ו “כפרה” שייכות לנושא הקרבנות ומונחות בין המזבח לשמים. כבני תמותה, אל לנו להתייחס לעצמנו כדמויות נטולי–גוף או כנושאים להקרבה.

מונחים אלו חלחלו לחיי היום–יום ללא סיבה הנראית לעין והשימוש התמוה הזה אמור להיות אפילו חיובי, ונפוץ בעיקר בתרבות המזרחית.

אין לי שמץ של מושג מדוע מונחים אלו קבלו תאוצה בחברה, ויתר על כך מפתיעה אותי ההנחה שהשמות “כפרה / נשמה” מהוות מעין שמות חיבה!?!

סביר היה להניח ששמות אלו יגרמו לאי נוחות – מעין הגשמה של סופניות וקבורה מיידית.
כנראה שהמשחילים את המונחים האלה לא התעמקו במשמעותם, ולא התפלספו בנושאי הקרבנות ומטרתם בחברות מסויימות.

האם אנו רוצים להיות “כפרות“? ה’כפרות’ מזכירות מחזה של אנשים המסובבים תרנגולים מעל ראשם בעשרת ימי התשובה – [לפני יום כיפור].

הכפרה נעשית לצורך המרת עונשים, ופדיון לאדם המקווה לחיות. ולמרות המיגבלות הגשמיות, אנו קרוצים מחומר המורכב מארבע יסודות עולם, ועד אותו הרגע בו אנו מוסרים נשמתנו לבורא, עדיף להשאר במעטה החומריות ובבריאות טובה.

נא להפסיק עם ה’סלנג’ ולמצוא מילים חילופיות, כגון ‘גבירתי היקרה‘ ו‘אדוני הנכבד‘ – אם בכלל צריך. ויפה שעה אחת קודם!